היום פיקס מתה.
לקחתי אותה אל הוטרינרית, שטיינר, הרופאה הכי אמפתית בעולם.
התייעצתי איתה, התייעצתי עם עצמי. היה ברור שפיקס סובלת וזה לא הולך להשתפר.
היא רזתה מאוד לאחרונה, היא כבר בת 16, וביומיים האחרונים היא נושמת נשימות מהירות. הרופאה אמרה, שכל האיברים שלה תחת לחץ, היא מרגישה בחילה וחוסר נוחיות כל הזמן.
ידעתי שהגיע הזמן, אבל ההחלטה היתה קשה.
היה עצוב מאוד לעזוב את פיקס שם. למרות שידעתי שזו כבר לא פיקס שם, בתוך הגוף המוכר, הפרווה המוכרת.
כשפיקס היתה עדיין ערה ומקשיבה, ליטפתי אותה בלי סוף, ונפרדתי ממנה, אמרתי לה שאני כאן איתה, שתמיד אזכור אותה, ואחשוב עליה, ואמרתי לה שהיה לי כיף שהיא היתה החתולה שלי, שהיא חתולה מתוקה. ושאני יודעת שהיא מרגישה לא טוב, אבל בקרוב זה כבר לא יטריד אותה. אמרתי לה שאני אוהבת אותה, והיא תמיד תהיה החתולה שלה.
הרופאה הדליקה נר. ונתנה לי הרבה הזדמנויות במהלך התהליך להיות לבד עם פיקס, ולהיפרד.
התמונה היא מהיום. צילמתי אותה אצל הוטרינרית, לפני שפיקס הורדמה. בתמונה היא עדיין חיה.
לקחתי אותה אל הוטרינרית, שטיינר, הרופאה הכי אמפתית בעולם.
התייעצתי איתה, התייעצתי עם עצמי. היה ברור שפיקס סובלת וזה לא הולך להשתפר.
היא רזתה מאוד לאחרונה, היא כבר בת 16, וביומיים האחרונים היא נושמת נשימות מהירות. הרופאה אמרה, שכל האיברים שלה תחת לחץ, היא מרגישה בחילה וחוסר נוחיות כל הזמן.
ידעתי שהגיע הזמן, אבל ההחלטה היתה קשה.
היה עצוב מאוד לעזוב את פיקס שם. למרות שידעתי שזו כבר לא פיקס שם, בתוך הגוף המוכר, הפרווה המוכרת.
כשפיקס היתה עדיין ערה ומקשיבה, ליטפתי אותה בלי סוף, ונפרדתי ממנה, אמרתי לה שאני כאן איתה, שתמיד אזכור אותה, ואחשוב עליה, ואמרתי לה שהיה לי כיף שהיא היתה החתולה שלי, שהיא חתולה מתוקה. ושאני יודעת שהיא מרגישה לא טוב, אבל בקרוב זה כבר לא יטריד אותה. אמרתי לה שאני אוהבת אותה, והיא תמיד תהיה החתולה שלה.
הרופאה הדליקה נר. ונתנה לי הרבה הזדמנויות במהלך התהליך להיות לבד עם פיקס, ולהיפרד.
התמונה היא מהיום. צילמתי אותה אצל הוטרינרית, לפני שפיקס הורדמה. בתמונה היא עדיין חיה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה