יום שבת, 20 במאי 2017

מה פיקס אהבה, הרגלים ועוד

קשה עכשיו להיזכר דברים שהיא אהבה בעבר, כי ההתנהגות שלה הצטמצמה בזמן האחרון. ובעצם, בשלוש השנים האחרונות. מאז שדורי נולד, היא מתחבאת די הרבה.

היא פחדה מכולם, רק ממני לא פחדה.

היא אהבה לצאת לחצר ולהתגלגל על הרצפה, אפילו בזמן האחרון.
היא לא היתה מרחיקת לכת בטיוליה, היא אהבה את החוץ ואת השמש, הרבה שמש. וריחות מעניינים.

אם יש בליטה מתחת לשמיכה, צריך לבדוק אם גם זנב מציץ. כי אולי פיקס שם למטה. ואם יש תחולה שתבוא להתפנק איתי מתחת לשמיכה (וגם מעל) זאת פיקס. 
כל ערב, מאז דיברנו לבית החדש, זו השגרה, היא באה אלי להתפנק, זה זמן האינטימיות שלנו. היה לנו גם קצת בבוקר, זה היה גם זמן הנשנוש שלה.

החיים איתה בזמן האחרון:
היא היתה עם עצמה, בקומה העליונה, רוב הזמן. כשדורי היה נוכח.
היא באה אלי בערב למיטה, והולכת לישון איתי.
היא היתה באה כל בוקר למטבח לפגוש אותי, ולקבל נשנוש.

דורי אהב להכין לה נשנוש. ולהביא לה בעצמו.

התחלתי לחפש תמונות והבנתי שהן נותנות את הזכרונות בצורה הכי ברורה, צרפתי הכל באלבום כאן:

https://goo.gl/photos/P2LBjvRokZgob3p8A

טקס זיכרון

בשביל דורי, ארגנתי תמונה של פיקס, ופינה בסלון, שם הצבנו את התמונה, וציירנו לפיקס ציורים.
אמנם עשיתי את זה בשביל דורי, כי הוא רק בן 3, וזו הפעם הראשונה שהוא שומע על מוות, וצריך להתחיל להבין אותו. אבל זה היה נעים ועוזר, גם לעצמי. וגם לנעם.

הנה תמונות:
https://goo.gl/photos/yXb8s7ThuNpTsgee8


יום רביעי, 17 במאי 2017

היום פיקס מתה

היום פיקס מתה.
לקחתי אותה אל הוטרינרית, שטיינר, הרופאה הכי אמפתית בעולם.
התייעצתי איתה, התייעצתי עם עצמי. היה ברור שפיקס סובלת וזה לא הולך להשתפר.
היא רזתה מאוד לאחרונה, היא כבר בת 16, וביומיים האחרונים היא נושמת נשימות מהירות. הרופאה אמרה, שכל האיברים שלה תחת לחץ, היא מרגישה בחילה וחוסר נוחיות כל הזמן.
ידעתי שהגיע הזמן, אבל ההחלטה היתה קשה.
היה עצוב מאוד לעזוב את פיקס שם. למרות שידעתי שזו כבר לא פיקס שם, בתוך הגוף המוכר, הפרווה המוכרת.
כשפיקס היתה עדיין ערה ומקשיבה, ליטפתי אותה בלי סוף, ונפרדתי ממנה, אמרתי לה שאני כאן איתה, שתמיד אזכור אותה, ואחשוב עליה, ואמרתי לה שהיה לי כיף שהיא היתה החתולה שלי, שהיא חתולה מתוקה. ושאני יודעת שהיא מרגישה לא טוב, אבל בקרוב זה כבר לא יטריד אותה. אמרתי לה שאני אוהבת אותה, והיא תמיד תהיה החתולה שלה.
הרופאה הדליקה נר. ונתנה לי הרבה הזדמנויות במהלך התהליך להיות לבד עם פיקס, ולהיפרד.
התמונה היא מהיום. צילמתי אותה אצל הוטרינרית, לפני שפיקס הורדמה. בתמונה היא עדיין חיה.